גמרא
פירוש
{דברי הימים א כ״ז:ל״ד} וְאַחֲרֵי אֲחִיתוֹפֶל בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְאֶבְיָתָר וְשַׂר צָבָא לַמֶּלֶךְ יוֹאָב אֲחִיתוֹפֶל זֶה יוֹעֵץ וְכֵן הוּא אוֹמֵר {שמואל ב ט״ז:כ״ג} וַעֲצַת אֲחִיתוֹפֶל אֲשֶׁר יָעַץ וְגוֹ׳ וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע זוֹ סַנְהֶדְרִין אֶבְיָתָר אֵלּוּ אוּרִים וְתוּמִּים.
וְכֵן הוּא אוֹמֵר {דברי הימים א י״ח:י״ז} וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע עַל הַכְּרֵתִי וְעַל הַפְּלֵתִי וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָן כְּרֵתִי וּפְלֵתִי כְּרֵתִי שֶׁכּוֹרְתִין דִּבְרֵיהֶן וּפְלֵתִי שֶׁמּוּפְלָאִין מַעֲשֵׂיהֶן וְאַחַר כָּךְ שַׂר הַצָּבָא לַמֶּלֶךְ יוֹאָב.
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
1 כן בכתבי היד. בדפוס וילנא מופיע הטקסט המצונזר: ״נכרים״.
ואחרי אחיתופל יהוידע (הכהן) בן בניהוא ואביתר ושר צבא למלך יואב. אחיתופל – זה יועץ, שנ׳: ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל איש בדבר וגו׳. יהוידע בן בניהו – זה סנהדרין – שנ׳: ובניהוב בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי, כרתי ופלתי אילו גאורים ותומים. למה נקרא שמם כרתי – שכורתין דבריהם, פלתי – שמופלאין מעשיהן. ואחר כך: ושר צבא למלך יואב.
אין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא בבית דין של שבעים ואחד, שנ׳: ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן, כן תעשו – לדורות.
העזרות בע״א, דבבית דינו של משה. אבל כלי הקדש – עבודתן מקדשתן, ואין צריכיןה הכלים לדורות משיחה.
ירושלמי (ה״ג): ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן כן תעשה לדורות: משה – זה מלך ונביא, אהרן – אילו אורים ותומים, אספה לי שבעים איש מזקני ישראל – זו סנהדרין, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. ומפורש בשבועות פרק בו בגמרא: אחד נכנס לעזרה כול׳. אין עושין סנהדריות לשבטים אלא בבית דין של ע״א. מנלן? דכתיב: ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אתם ראשים על העם, ומשה במקום ע״א הוה קאי. ת״ר: מניין שמעמידין שופטים על ישראל, שנאמר שופטים תתן. ומניין שמעמידין כך בכל עיר ועיר, ת״ל בכל שעריךז. ר׳ יהודה אומר: אחד ממונה על כולם, שנ׳: תתן לך. רשב״ג אומר: לשבטיך ושפטו, מצוה בשבט לדון את שבטו. ואין עושין עיר הנדחת אלא בע״א. מנא לן, שנ׳: והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא וגו׳ – איש ואשה אתה מוציא לשעריך, ואי אתה מוציא כל העיר לשעריך. אין עושין עיר הנדחת בספר – מקרבך ולא מן הספר. ולא שלש – דכתיב באחת, אבל שתיםח. {אין עושין} שלש עיירות מנודחות. ואוקימנא לר׳ שמעון דדריש טעמא דקרא, כדבענן למימר לקמן.
ואסיקנא כר׳ יוחנן, דתניא כוותיה: אין עושין סמוך לספר אפילו אחת בארץ ישראל, אבל עושין שתים כגון אחת בגליל ואחת ביהודה. אבל שתים בגליל ושתים ביהודה – אין עושין, שמא ישמעו גוים ויבואו ויחריבו את ארץ ישראל. סנהדרין גדולה היתה של ע״א, שנ׳: והתיצבו שםמהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
ירושלמי (ה״ג): ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן כן תעשה לדורות: משה – זה מלך ונביא, אהרן – אילו אורים ותומים, אספה לי שבעים איש מזקני ישראל – זו סנהדרין, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך. ומפורש בשבועות פרק בו בגמרא: אחד נכנס לעזרה כול׳. אין עושין סנהדריות לשבטים אלא בבית דין של ע״א. מנלן? דכתיב: ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אתם ראשים על העם, ומשה במקום ע״א הוה קאי. ת״ר: מניין שמעמידין שופטים על ישראל, שנאמר שופטים תתן. ומניין שמעמידין כך בכל עיר ועיר, ת״ל בכל שעריךז. ר׳ יהודה אומר: אחד ממונה על כולם, שנ׳: תתן לך. רשב״ג אומר: לשבטיך ושפטו, מצוה בשבט לדון את שבטו. ואין עושין עיר הנדחת אלא בע״א. מנא לן, שנ׳: והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא וגו׳ – איש ואשה אתה מוציא לשעריך, ואי אתה מוציא כל העיר לשעריך. אין עושין עיר הנדחת בספר – מקרבך ולא מן הספר. ולא שלש – דכתיב באחת, אבל שתיםח. {אין עושין} שלש עיירות מנודחות. ואוקימנא לר׳ שמעון דדריש טעמא דקרא, כדבענן למימר לקמן.
ואסיקנא כר׳ יוחנן, דתניא כוותיה: אין עושין סמוך לספר אפילו אחת בארץ ישראל, אבל עושין שתים כגון אחת בגליל ואחת ביהודה. אבל שתים בגליל ושתים ביהודה – אין עושין, שמא ישמעו גוים ויבואו ויחריבו את ארץ ישראל. סנהדרין גדולה היתה של ע״א, שנ׳: והתיצבו שםמהדורת הרב ישראל ברוך הלוי סאלאוויציק, ברשותו האדיבה של המהדיר (כל הזכויות שמורות למהדיר). לפרטים על המהדורה לחצו כאן.
הערות
א בגמרא לפנינו בניהו בן יהוידע. וראה אוצר הגאונים ברכות סי׳ ו-ז שם שואל רבי שמריהו בן רבי אלחנן מרב האי ורב שרירא לפרש גירסת הגמרא שהובאה לפניו מקירואן, והנוסח שם הוא כגירסת ר״ח. תחילת תשובת רב האי (על שאלה זו) חסירה וכפי הנראה רב האי מצטט להם תשובה אחרת שהוא כתב שבה הוא תוקף את הנוסח שלפנינו בגמרא (והנוסח שבגמרא מן קירואן תוקן כפי הנראה על פי תשובה זו של רב האי וכפי שכותב רנ״ג הובא באוצה״ג שם סי׳ ד שמועה זו עיקרה במסכת ברכות פרק א ומשובשת היא בכל הנוסחאות ואנו תיקננוה מנוסחי הישיבות והנה אנו כותבין הגירסא כפי מה שתיקנו הישיבות). את הקושי שיש בנוסח ר״ח שהגמרא מוכיחה שיהוידע הוא סנהדרין מהפסוק שבניהו היה על הכרתי והפלתי מיישב רב האי שההוכחה היא מהאב לבן, שכפי שהאב בניהו היה ראש הסנהדרין כך גם בנו יהוידע. וכך כותב שם רב האי (מתוקן לפי כתב היד): ורבנן דוקאני הכין גרסין וכן הוא אומר באביו בלישנא רויח[א, ומאן] דגאריס לישאנא קיטא ולא דיק למיגרס וכן הוא אומר באביו הכין מפרש, דגאמרין מן אבא לברא. וזה לשון ר״ח בברכות דף ג,א (על פי כת״י בריטיש מוזיאום 26977 סי׳ סו): סנהדרין היא שנ[ק]׳ הכרתי והפלתי והיה בניהו עליהם כדכתי׳ ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי, מ[ת] בניהו נתמנה יהוידע בנו תחתיו, והפלתי יהוידע. ואביתר שהיה כהן לובש אורים ותומים, הזכירו [במ]קום אורים ותומים. ואחיתופל יועץ. ויואב שר הצבא. ואמרו חכמים מיד יוע[צין] באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ונשאלין .. באורי׳ ותומים. וא״ר יוסף מהאי קרא ואחרי [א]חיתופל (בניהו בן יהוידע) [יהוידע בן בניהו] ואביתר שר [ה]צבא למלך יואב.
ב בפסוק זה ׳בניה׳ חסר כתיב.
ג שיבוש יש כאן וצ״ל סנהדרין. ובהמשך נחסר לגמרי אורים ותומים. יש לציין לתשובת רב האי ורב שרירא שנזכר לעיל שם הוא נשאל למה דרשו כלל אורים ותומים והרי אינו כאן בפסוק שהוצרכו לדרשו, ותירץ (מתוקן לפי כת״י, ושם בשיבוש): וזו תשובה כי הכרתי והפלתי הן הן [סיבתן משום] שדרשו רבותינו למה נקרא שמם כריתי ופלתי חזרו ודרשו לענין אורים ותומים, כי בודאי אבני אפוד הן ולא נקראו אורים ותומים אלא לשון שבח כדרך שנקראו סנהדרין וכו׳.
ד אולי צ״ל כבית. וכן כתב ר״ח בשבועות טו,א שוכן תעשו קאי על משה וע״א זקנים, זה לשונו שם: וכן תעשו לדורות. משה רבינו מלך ונביא, אהרן באורים ותומים, וע״א זקנים. ומקורו מהירושלמי שכתב להלן. וכן כתב הרמב״ם בפירוש המשנה. וכן פירש רש״י שם. אבל רש״י כאן כי משה היה שקול כנגד ע״א. וכן כתב ר״י מיגאש בשבועות והביאו הרשב״א שם.
ה וכמסקנת הגמרא דאי לאו אותם הוה אמינא לדורות במשיכה ובעבודה, קמ״ל אותם שלדורות אין צריכים משיכה.
ו יד,א.
ז כבכי״ק בדק״ס, וכן הגיה בהגהות הגר״א. ולפנינו, לשעריך.
ח חסר כאן. תחילת המימרא הבאה היא לשון הברייתא המובאת בגמרא, אין עושין שלש עיירות מנודחות בארץ ישראל, ופירש ר״ח שגם תחילת הברייתא היא אליבא דר׳ שמעון דדריש טעמא דקרא. ומטעם שלא יחריבו את ארץ ישראל אמר ר׳ שמעון שאין עושין שלש עיירות בארץ ישראל ואפילו בשלשה מקומות, וכן אין עושין שתים אלא בשתי מקומות כגליל ויהודה. וסמוך לספר אין עושין גם כן מפני שלא יחריבו את ארץ ישראל. והיינו טעמא דקרחה. וכך מפורש בתוספתא כתי״ע ריש פרק יד: אין עושין שלש עיירות נידחות בארץ ישר׳ כדי שלא יחריבו את ארץ ישראל, אבל עושין אחת שתים. ר׳ שמעון אומ׳ אף שתים לא יעשו, אלא אחת ביהודה ואחת בגליל. בסמוך לספר אפילו אחת לא יעשו, כדי שלא יפרצו גוים ויחריבו את ארץ ישראל. ועל פי הגמרא גם תחילת התוספתא היא לר״ש דדריש טעמא דקרא כדי שלא יחריבו את ארץ ישראל. ולישנא קמא דרב וריש לקיש לא חיישי לקרחה ומשום דלא דרשי טעמא דקרא. אבל ללישנא בתרא דרב וכן ר׳ יוחנן חייש משום קרחה, ותניא כותיה אליבא דר׳ שמעון. ואפשר שמטעם זה פסק הרמב״ם כלישנא קמא דרב וכריש לקיש, דלא קיימא לן כר״ש. אבל הגירסא בתוספתא כתי״ו היא: ר׳ שמעון בן אלעזר אומ׳ אין עושין שלש עיירות נידחות בארץ ישראל, אבל עושין אחת או שתים. ר׳ שמעון אומ׳ אף שתים לא יעשו, אלא אחת ביהודה ואחת בגליל. בסמוך לספר אפילו אחת לא יעשו, כדי שלא יפוצו גוים ויחריבו את ארץ ישראל. ולפי זה אפשר שרק על מה שאין עושין עיר הנדחת סמוך לספר אמרו בגמרא הטעם כדי שלא יחריבו את ארץ ישראל.
הערות
Gemara
Peirush